טאקוונדו- מידע כללי

טאקוונדו- "אומנות לחימה עם היד והרגל"..

-התאחדות הטאקוונדו: הטאקוונדו היא אומנות לחימה עתיקה מקוריאה. ב1973- ביחד עם מיסוד אומנויות הלחימה מהמזרח הרחוק, נוסדה על-ידי 30 מדינות, ההתאחדות העולמית The World Taekwondo Federation WTF)). ד"ר און יונג קים נבחר כנשיאה וההתאחדות הנמצאת בסאול (קוריאה) כוללת כיום יותר מ131- מדינות ונקראת קוקיוון (KUKKIWON).

-ההתאחדות הישראלית לטאקוונדו נוסדה ב1979- על-ידי מישל מדר. בשנת 1983 התקבלה ההתאחדות הישראלית כחברה בהתאחדות העולמית בקופנהגן (דנמרק) וב1984- התקבלה לאיגוד הארופי לטאקוונדו (ETU- European Taekwondo Union) בשטוטגרט (גרמניה).

-בשנת 1965 הוקמה ההתאחדות הלאומית הקוריאנית ועם הקמתה אוחדו שבעה זרמים עיקריים של אומנויות לחימה קוריאניות (אשר נקראו קוון – KWON) לשיטה אחת בשם "טאקוונדו" (TAE KWON DO). בין יתר הזרמים היו שון דו קוון, ז'י דו קוון, מו דו קוון, הו דו קוון ועוד.

-היסטוריה: אין לנו תאריך מדויק מתי הטאקוונדו "נולד". ציורים מתקופת מלכות קוגוריו (KOGURYO לפני 2300 שנה) מוכיחים קיומה של אומנות לחימה דומה, אשר נקראה בשם סו בק (SOO BAK). אומנות זו המשיכה להתפתח במלכות סילה (SYLLA לפני כ- 1900 שנה) ונכללה בתורת הווה רונג דו (HWA RANG DO) שהיתה אומנות הלחימה של האבירים הקוריאנים. בזמן מלכות קוריו (KORYO) ואחר- כך מלכות יי (YI לפני 900 שנה), הסובק (SUBAK), התפתח יותר ויותר כמו שמוכיח ספרו של מלך ג'ונגיו. בתקופת כיבוש קוריאה על-ידי היפנים (לפני כ- 100 שנה), היה איסור מוחלט על הטאקוונדו או טאקיון (TAEKYON) עד סוף מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו רק אומני לחימה בודדים המשיכו להתאמן בסתר ושימרו את המסורת בסודיות.

-הטאקוונדו כיום: ההתאחדות העולמית מחולקת היום ל5- אזורים: אירופה, אפריקה, אמריקה (2), אסיה והמזרח הקרוב. אליפות העולם הראשונה התקיימה ב1973- בקוריאה מאז מתקיימת אליפות עולם כל כשנתיים בחלק אחר של העולם: ארה"ב, גרמניה, דנמרק, אקוודור, ספרד, ועוד. ב1980- קיבל הטאקוונדו מעמד של ספורט אולימפי וב1988- התקבל הטאקוונדו כספורט ייצוגי באולימפיאדה שהתקיימה בסאול (קוראה). באולימפיאדת סידני 2000 נחשב לראשונה הטאקוונדו כענף ספורט אולימפי, כמו כל יתר הענפים.

מונחי יסוד מרכזיים:

-קיאפ: צעקה המשחררת את כל האנרגיה הפנימית (קי) ומלווה כל הגנה או התקפה.

-עליך לתת כבוד למקום, למאמן, לבן זוג ולעצמך שהם המפתח להתקדמותך.

-מרגע הכניסה לאימון, הבעיות היומיומיות אינן מעסיקות עוד את מחשבתך, המחשבה היחידה היא האימון. בכל רגע עוברים שלב נוסף בעוצמת העבודה ומנסים להגיע למאמץ מירבי.

-שבירת קרש: בדרך כלל 2 תלמידים מחזיקים את קרש העץ אשר תלמיד שלישי רוצה לשבור. איחוד האנרגיות של שלושתם מהווה מצב מושלם. זמן הריכוז המירבי לפני השבירה לא צריך לעלות על 5 שניות. הקרש נשבר למעשה במחשבה והיד, או הרגל, הם רק הכלים שבאמצעותם אנו מבצעים את השבירה עצמה. היות והקרש כבר שבור, אין סיבה לעצור את השבירה בקרש עצמו.

-ה"אפ-קי-דו" (HAP KI DO) הגנה עצמית: האפ-קי-דו היא שיטה בפני עצמה הכוללת בתוכה גם טאקוונדו וגם אומנויות לחימה אחרות שיוצרו במלכויות קדומות בקוריאה. האפ-קי-דו מאפשר לשלוט על האויב באמצעות מניפולציות על מפרקים ועל הקי (אנרגיה) של היריב.

-"הו-שין-סול" {HO SHIN SUL}: טכניקות של הגנה עצמית, הכולל תפיסות, מניפולציה על מפרקים, מכות קטלניות ועוד.

הן האפ-קי-דו והן ההו-שין-סול נלמדים כחלק מהטאקוונדו, בעיקר בחגורות הגבוהות.

-הקרב בטאקוונדו: הקרב הופך את הטאקוונדו מאומנות לחימה לספורט, כלומר משחק עם כללים מוגדרים מראש. התלמידים חייבים להתייחס לקרב מתוך אותה תפיסה. הקרב מאפשר לתלמיד להשתמש בידע הטכני שלו באופן מוסכם כאשר הקרב הוא אמצעי ולא מטרה. הוא מפתח תזמון, יוזמה, אומץ, מהירות ביצוע, ריכוז ועוד. על התלמיד להתייחס לבן- זוגו ככלי- להתקדמותו ולא כאויב של דקות בודדות.

-הטאקוונדו כדרך חיים: טאקוונדו הוא יותר מאשר לתת אגרופים או בעיטות. הוא נועד להיות אומנות לא אלימה, שיטת אימון של כל הגוף והנפש. הטאקוונדו כולל משמעת גופנית ורוחנית עם חוכמה גדולה. התלמידים יכולים לפתח תיאום טוב בין כל חלקי הגוף (קואורדינציה), לפתח גוף חזק תוך שהם בו זמנית מפתחים אמון בעצמם, ביטחון עצמי, ויכולת שיפוט. כמו כן מלמד הטאקוונדו לכבד, לעזור לאחרים ולהיות ישרים. מתוך כך שביטחונם העצמי של התלמידים גדל- יורד הצורך להכות ולהיות מעורבים ב"מכות" והמתאמנים הופכים לפחות אלימים.

-טאקוונדו תחרותי: הוא ספורט לכל דבר אשר מטרתו היחידה היא לנצח, קרב בין שני מתחרים; צ'ונג (עם המגן הכחול), הונג (עם המגן האדום). המתחרים חייבים להיות עם מגן גוף (הו-גו), מגן ראש, מגן אשכים, מגני ידיים ורגליים. שופט מרכזי מנהל את הקרב בעזרתם של שלושת שופטי פינה אשר נותנים את הנקודות. נשיא חבר מושבעים מחשב את דפי השופטים כדי לתת את תוצאות הקרב. בשולחן המזכירות מודדים את זמן הקרב וכן נמצא בו רופא למקרה הצורך.

-כללי שיפוט בטאקוונדו תחרותי למבוגרים: שלושה שופטי פינה יכולים להעניק נקודות בתנאי שהמתחרה מבצע טכניקות טאקוונדו מותרות (אגרוף ישר ובעיטות עם החלק שמתחיל מתחת לקרסול) לאזורים מותרים. המכה צריכה להיות מדויקת וחזקה. האזורים המותרים לפגיעה הם: הראש (בבעיטה) והגוף אשר מוגנים היטב (מדובר בשני המקרים בחלק הקדמי ובשני החלקים הצידיים). השופט המרכזי מוסמך להעניש מתחרה ע"י הורדת נקודה (קמצ'ונג הנא) או הורדת חצי נקודה (קיונגו הנא). מובן שניצחון מחייב ראשית את ידיעת החוקים.

-מזכירות הקרב רושמת עונשים: מינוס נקודה ניתנת בשמונה המקרים הבאים: 1. נגיחה; 2. התקפת מתחרה אחרי הפסקת השופט; 3. התקפת מתחרה שנפל; 4. התקפה לראש באגרוף (כולל פציעה); 5. התנהגות לא הולמת חמורה; 6. יציאה מגבולות 12 המטר בכוונה; 7. זריקה או הפלה מכוונת; 8. התקפה הפוגעת בחלק האחורי של הגוף או הראש.

עונש של מינוס חצי נקודה ניתן בשלושה עשרה המקרים הבאים: 1. התקפה לראש באגרוף; 2. התנהגות לא הולמת; 3. יציאה מגבולות 8 המטר; 4. העמדת פנים; 5. התקפה למפשעה; 6. בריחה; 7. תפיסה; 8. דחיפה; 9. נפילה מכוונת; 10. התקפה עם הברך; 11. ביצוע בעיטה לכיוון הרגליים; 12. סיבוב הגב של היריב; 13. סימון ניצחון.

לסיום מספר מילים:

קמסא נידא: תודה רבה; אניוג השימיניקה: מה שלומך; אניוג היקאסאיו: להתראות.