כוליות

כידוע הטאקוונדו מכיל בתוכו את המונח "דו", כלומר דרך חיים. משמעות הדבר היא כי הטאקוונדו מתבטא בכל אשר המתאמן עושה הוא דרך חיים ואיננו רק פעילות זמנית של אחר הצהרים, כדוגמת חוג לכדורגל או למקרמה.

אולם, לרוב המתאמן בטאקוונדו אינו רואה את התמונה הכוללת, מבחינתו הוא מתאמן שלוש פעמים בשבוע וזה הכל. מרביתנו רואים את התמונה הקטנה והזמנית, כאשר אנו מפרידים בין חלקים שונים של עצמנו: אנחנו מתאמנים לשם פיתוח הגוף, עושים נשימות בשביל הגוף האנרגטי (או לומדים בקורס אנרגטי כזה או אחר כמו למשל רייקי), בשביל השכל לומדים ובשביל הרגש פותחים את הלב ו/או מתפללים.

לכאורה לכל חלק יש אימון משלו והדברים לא קשורים האחד לשני. אבל למעשה, אם בבוקר קראנו טקסט מרגש זה נשאר איתנו כל היום ומשפיע על האימון הפיזי, אם האימון היה טוב ומוצלח, זה משפיע על הנשימה (נשמה) ועל רוחב הלב. מעשה טוב משפיע על האימון וגם על הלימוד ה"שכלי". לא ניתן להפריד את החלקים השונים כי השלם עולה על סך כל חלקיו. במובן הזה העבודה הכולית היא הכי חשובה. הבהירות השכלית לא חשובה בנפרד מהלב או מהיכולת הטכנית או מהכושר הגופני. כולם מהווים חלק מאותה הדרך. דרך זו מובילה כל מתאמן למקום אחר, למקום שנכון בשבילו.